סטיב סבלה עבר דרך ארוכה ומפותלת כדי להיפרד מהנרטיבים שייחס בעבר לאמנות שלו. אבל כפלסטיני שגדל בעיר העתיקה בירושלים ומשתתף באירוע ישראלי-גרמני שנוגע באופן עמוק בשאלות של זהות — הוא לא יכול לאפשר לעצמו את לוקסוס האזרח הגלובלי
באתר של האמן סטיב סבלה (Steve Sabella) אפשר למצוא קישורים לרשימה של סרטים דוקומנטריים שנעשו עליו מ-1998 ועד היום. בהתחשב בעובדה שהוא יליד 1975, הרשימה ארוכה. סבלה הוא ככל הנראה הפרוטגוניסט המושלם: האמנות והכתיבה שלו הן אישיות מאוד, בה בעת שהן פוליטיות ואוניברסליות; המונולוגים שלו מלאי להט ותשוקה, בה בעת שהם מותירים מקום לסימני שאלה.
על פי הקונבנציה העיתונאית, כאן אמורה להגיע פיסקה אינפורמטיבית שתאפשר לקוראים למקם את סבלה במגרות מסוימות לפני שימשיכו לקרוא. מאיפה הוא, מאיפה הוריו, מתי הגיע לברלין ופרטים נוספים שאנחנו מורגלים לקבל כמצע להקשבה. סבלה היה מעדיף להימנע מכך. הוא מעיד על עצמו ש״התגרש״ מהנרטיבים שייחס בעבר לאמנות שלו. אחרי שנים שבהן ליווה את העשייה האמנותית שלו בפרשנות, תערוכות היחיד האחרונות שלו לא כללו טקסטים או שמות לעבודות. ״זה משחרר את הצופים, הם יכולים להתמקד בדימוי ולראות מה הוא גורם להם להרגיש. הייתי סוג כזה של אמן שדיבר על העבודה שלו ועיגן את המשמעות שלה, אבל התפתחתי ולמדתי, וכשהרגשתי שהגיע הזמן, נפרדתי מזה שלום״.
Leave a comment